החלטה בתיק סע"ש 9322-12-13

1.         בפניי בקשה מטעם התובע לביטול הסכמה דיונית מיום 22.5.14 לפיה יפסוק בית הדין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

טענות הצדדים:

2.         בבקשה נטען כי מייד לאחר סיום הדיון התובע התחרט והחליט, כי הוא אינו מעוניין בהסכם פשרה אלא הוא מעוניין בקיום משפט ובדיון הוכחות על מנת להוכיח את טענותיו ואת צדקתו בתביעה זו. בנסיבות אלו מייד לאחר סיום הדיון הודיעה ב"כ התובע לבית הדין, כי התובע מעוניין בהליך משפטי. לדבריו, הסכומים שהוצעו בהליך הפשרה אינם משקפים את הסכומים המגיעים לו לטענתו מהנתבעת.

3.         הנתבעת בתגובתה התנגדה לבקשה מהטעמים הבאים:

א.        הצדדים הגיעו להסכמה מפורטת שהושגה לאחר דין ודברים ממושך באופן מיוחד בין הצדדים, ב"כ ובית הדין.

ב.         לתובע הוסבר באריכות על מהותה ומשמעותה של הפסיקה לפשרה והחלטתו התקבלה לאחר ששקל את הדברים עם ב"כ כשכל התמונה נפרשה והונחה בפניו.

ג.         התובע אינו מעלה טעם מיוחד לחזור בו מהסכמתו.

ד.         החלטת בית הדין הינה בגדר פסק דין חלקי המתווה את שהוסכם עליו כאשר החלק היחיד שנותר לפסיקה הינו הסכום שישולם לתובע.

ה.        היה על התובע להמתין לפסק דין ואם רצונו בכך לערער. הסדר שהושג בהסכמה איננו יכול להתאיין סתם כך.

4.         בתשובה לתגובה טען התובע, כי הוא היה נרגש מעצם המעמד והתחרט מיד בתום הדיון דבר המעיד שלא היה שלם עם ההחלטה מלכתחילה; הפשרה לא תשקף נאמנה את המגיע לו לטענתו; התובע מבקש לקבל את יומו בבית הדין ע"י הצגת מסמכים והעדת עדים מטעמו; סכום הפשרה לא יביא לידי ביטוי את הוצאותיו עד כה; פשרה היא עניין של רצון ואין לחייב אדם לקבל פשרה בניגוד לרצונו; יש להתחשב באי הסכמת התובע שהובעה בטרם ניתן פסק דין בתיק.

ההליך הדיוני:

5.         השאלה הראשונה שנשאלת היא אם ההליך הדיוני בו נקט התובע הוא ההליך הנכון. פסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים, ניתן לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם, כגון טעות או הטעיה או עושק או כפיה. על בעל דין הרוצה לבטל פסק דין כאמור בעילה של פגם בהסכם להגיש תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין ואם סבור בעל הדין שנפל פגם בחלק השיפוטי של פסק הדין הדרך להשיג עליו הינה על ידי הגשת ערעור.

6.         בענייננו, אין מדובר בפסק דין חלוט וסופי שבעקבותיו נסגר התיק, אלא המדובר בהחלטת ביניים הקשורה להמשך התנהלות ההליכים בתיק כאשר התביעה העיקרית עדיין תלויה ועומדת.

7.         בע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1),446 , נפסק מפי כבוד השופט בך:

"רשאים הצדדים, ככלל, להתנות על דיני הראיות ועל נוהלים פרוצדוראליים. כלל זה מועיל וצודק הוא, שכן לרוב מוסיף הוא ליעילות הדיון ובאשר המדובר בדרך הננקטת על דעת שני הצדדים, לא תגרום היא מן הסתם לעיוות הדין."

8.         הנה כי כן צדדים רשאים להגיע להסדר דיוני והדבר אף רצוי. אולם מה יעשה בעל דין הרוצה לחזור בו מהסכמתו? שאלה זו הוכרעה בע"א 130/77 יצחק עוזרי נ' שמעון עוזרי, פ"ד לג(2), 346 שם נאמר:

"סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט והנוקשות המופרזת לא יאה להם ... במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול בית-המשפט על כן להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם, אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו ...".

9.         בהקשר זה יובהר, כי בניגוד לתיק דנן, במקרה שנדון בעניין עוזרי סיכמו הצדדים בתחילת הדיון על צמצום טיעוניהם אך ורק לנושאים העולים מסעיף 4 של ההתנגדות לקיום הצוואה ומכאן שהם ויתרו על כל טענה שאיננה כלולה באותו סעיף. הויתור המוסכם השפיע על אופן ניהול הדיון בערכאה הדיונית, על הראיות שהובאו ועל אופן חקירת העדים. בנסיבות אלו מצא בית המשפט, כי אין הצדקה לכך שיתאפשר למערער באותו עניין לסטות מההסכמה הדיונית.

10.       במקרה דנן הצדדים הגיעו להסכם דיוני כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה, ההליכים בתיק נמצאים בתחילתם, אופן ניהול התיק לא הושפע מההסכם הדיוני והבקשה לביטול הוגשה זמן קצר ביותר מהמועד שבו הגיעו הצדדים להסכם האמור.